כשאבא שלי היה גבר צעיר היה לו טייפ סלילים גדול כזה של גרונדיג. אני זוכר היטב את מספר הדגם שלו. TK35. אבא היה מקליט מהרדיו את הלהיטים של אותה התקופה, בעיקר שירים צרפתיים שהזכירו לו את נעוריו בצרפת.
עם השנים, רדיו השפופרות וטייפ הסלילים נדחקו מהסלון לטובת מערכת סטריאו חדשנית (עם הקלטה ישירה מהרדיו לטייפ-קסטות!), ואני קיבלתי בירושה את טייפ הסלילים, שמהר מאוד הפך לאוצר בלום עבורי. לא היו אז נגני mp3, אייפודים, אייפדים או סמרטפונים, אז הקשבתי שוב ושוב לסלילים האלה, שהפכו להיות חלק משמעותי מהנוף המוסיקלי של ילדותי.
מתישהו סביב 1998 עמנואל חיפש פסנתרן למופע החדש שלו, והגיע אלי דרך המלצה של חברה משותפת. החיבור היה מידי. גם בגלל עמנואל עצמו, שהוא מין איש שכזה שאי אפשר שלא להתאהב בו מיידית, וגם בגלל השירים, שאת רובם כבר הכרתי היטב מהסלילים.
אז מאז ועד היום אני משתתף במופע השנסונים של עמנואל. הופענו מאות פעמים בפני אנשים עם עיניים זורחות, חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה והפכנו לחברים קרובים בלב ובנפש.
זה כיף גדול לצאת פעם בכמה זמן מהבית ולנגן את השירים היפים האלה. עמנואל הוא זמר שכיף ללוות אותו, ולהיות על במה אחת עם אורן פריד המתופף ואלי מגן הבסיסט, שניהם נגנים מופלאים ונערצים, זה תענוג עילאי וכבוד גדול עבורי.
